<h1>ספר הבתים הלכ' נט"י שער ראשון סעיפים א'—ד'</h1>
<h2>דף ס:</h2>
מצוה מדברי סופרים ליטול ידים לקרות את שמע ולתפלה ולסעודה ולדברים אחרים כמו שיתבאר. וקבלה בידינו מרבותינו הקדושים ששלמה תקן [נטילת] ידים וגזר עליהם שיהיו כשניות לקדש מפני שהידים עסקניות הן, ושמאי והלל גזרו עליהם לתרומה, ורבותינו תקנו נטילת ידים לאכילת הלחם. בשחרית נוטל אדם ידיו מפני רוח רעה ששורה על הידים, ויש מן הגדולים שאומר שנטילת ידים בשחרית מפני רוח רעה צריך שישפוך על ידיו שלש פעמים זו אחר זו, והר"ם לא באר [ב]נטילה זו. ויראה לי שדעתו שהנטילה של שחרית אע"פ שהיא צריכה מפני רוח רעה, עיקרה לקרית שמע ולתפלה. כל הרוצה לקרות קרית שמע ולהתפלל צריך שיטול ידיו תחלה. ואם אין לו מים מצויין לקרית שמע אינו מחזר אחריהם אלא מקנח בצרור או בקיסם, אבל לתפלה צריך לחזר אחריהם כמו שכתבנו (בקרית) [בשערי קרית] שמע ותפלה. יש מן הגדולים שכתב, כמו שצריך נטילת ידים לקרית שמע ולתפלה, כן צריך להנחת תפלין ולתלמוד תורה. ויש מן הגדולים שכתב, שלכל הברכות צריך נטילת ידים, לפיכך היוצא מבית הכסא צריך שיטול ידיו ואחר כך מברך אשר יצר וכן כל כיוצא בזה. ויראה לי שהראיות שהביאו על דבר זה אין להם עיקר. ולא מצאנו בביאור שיצטרך נטילת ידים אלא לאותן דברים שכתבנו למעלה, מכל מקום טוב להחמיר וליטול ידים לתפלין ולתלמוד תורה ולכל דבר שבקדושה. אבל לא יברך על נטילה זו, שאין מברכין אלא על הדברים שידענו בביאור שנצטונו בהן מן התורה או מדברי סופרים, והמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. והר"ם כתב שכל דבר שיסתפק לנו אם צריך (תודה) [ברכה] אם לאו אין מברכין עליו. וכל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקרית שמע בין לתפלה מברך אשר קדשנו במצותיו על נטילת ידים שזו מצות חכמים היא שנצטוינו מן התורה לשמוע מהם שנ' על פי התורה אשר יורוך. לר"ם. מלשון הר"ם שמענו שאין מברכין על נטילת ידים אלא לק"ש ולתפלה ולאכילה, וכן שמענו מלשונו שמברך על נטילת ידים קודם שיטול ידיו. והרב בעל התוספות כתב שאין מברכין עד אחר נטילת ידים וקודם נגוב, וכן דעת רבים מן הגדולים. יש מן הגדולים שכתב שאין מברכין אלא על נטילה של אכילה. ופסק הר"ם נתברר לנו.
